אף ציפור אחרת בעולם לא הוקדשה לשירה כה רבה כמו הזמיר. היא מרשימה בקולה העוצמתי ובמגוון הרפרטואר שלה. כישרונה של זמרת יוצאת דופן זו עומד באופן מפתיע בניגוד למראהה הפשוט. הזמיר אינו יפהפה, אך קולו נפלא ומבשר תמיד את בוא האביב ואת תחיית הטבע, אשר מאירה את הנשמה.
היכן הציפור חיה?
ישנם 13 מינים בטבע.מבין אלה, שני הנפוצים ביותר הם הזמיר הדרומי, שמקורו באפריקה, אסיה ואירופה, והזמיר המצוי, או הזמיר המזרחי, שמקורו במזרח אירופה ובמערב סיביר. הזמיר הוא צמח נודד, וחורף בדרום איראן, ערב וצפון אפריקה. הוא חוזר הביתה באפריל, כאשר העצים מתחילים לפרוח וחרקים מגיחים. התמונה מראה כיצד נראית הציפור.
מעניין לציין שזכרים חוזרים למולדתם לפני הנקבות כדי לחפש טריטוריה מתאימה. לאחר שמצאו אותה, הם מכריזים על כך בשיר צלצול.
מְאַפיֵן
הציפור הזאת בעל המאפיינים הבאים:
הזמיר גדול מעט מהדרור, כפי שמעידים גודלו - 18 ס"מ ומשקלו - 25 גרם.- יש לו מראה חסר ייחוד, וכשמסתכלים עליו, לעולם לא הייתם מנחשים שאתם מסתכלים על אחד הזמרים הטובים ביותר בטבע. נוצותיו בדרך כלל חומות-שוקולד עם כתמים אפורים. על רקע זה, עיניו השחורות הגדולות חודרות.
- המראה הלא מושך הזה אינו מפריע כלל לציפור השיר, שכן הוא מאפשר לה להסתתר מפני אויבים בסבך צפוף. ציפור זו זהירה וסודית, וחיה לבדה.
- הזמיר מתחיל לבצע את הטרילים שלו פשוטו כמשמעו שבוע לאחר שובו הביתה, והוא שר כל לילה לאורך כל הדרך.
- הרפרטואר שלו נרחב, עם 12 סגנונות שירים, אותם הוא מבצע לסירוגין או חוזר על עצמם. שיריו יכולים להיות בסולמות מז'ור או מינור, בהתאם למצב רוחו. הוא יכול גם להשתמש בשיר המיוחד שלו כדי להתריע מפני סכנה, כאילו משמיע אזעקה.
- הקונצרטים של אמן זה נמשכים שעות. הזמיר נוקט בתנוחה נוחה - יושב על ענף נמוך, כפוף מעט, כנפיו שמוטות מעט, זנבו מורם - ומתחיל לשיר.
- מעניין לציין, שצעירים לומדים כישורי שירה מזמרים מבוגרים יותר, שכבר מנוסים, ומחקים את היצירתיות שלהם.
הזמיר גדול מעט מהדרור, כפי שמעידים גודלו - 18 ס"מ ומשקלו - 25 גרם.תְזוּנָה
בלילה הזמיר שר טריסולים, ו מחפש מזון במהלך היוםהוא גורף עלים מהאדמה, מסיר חרקים, תולעים, זחלים ויצורים קטנים אחרים. הוא יכול אפילו לתפוס טרף בזמן מעוף, ויש לו מספיק מיומנות לכך. בקיץ, תזונת הזמיר כוללת מגוון פירות יער בשלים, עם חיבה מיוחדת לסמבוק. עם בוא הסתיו, הוא מתחיל לאגור שומן, לקראת נדידה ארוכה לאתרי החורף שלו.
הזמיר מועיל מאוד לטבע, מציל צמחים מהרס. תזונתו מורכבת בעיקר מחרקים מזיקים ההורסים עצים על ידי אכילת קליפות ועלים.
רבייה וקינון
לאחר הגעת הנקבות, מגיע זמן ההזדווגות. הזכרים מושכים את הנקבות ביופיים של שיריהם, ומתחרים זה בזה במיומנות. לפעמים זוגות להישאר אחד עם השני במשך שנתייםכשהוא מסתתר עמוק בתוך השיחים, הזכר נופף בכנפיו ובזנבו עד שהסכימה לאפשר לו להתקרב. לאחר ההזדווגות, הזכר יצא לחפש מזון, והנקבה החלה לבנות את הקן.
זמירים מעדיפים עשב צפוף או סבך שיחים כבית גידול, המספק מחסה מפני פולשים. ענפי השיחים או העצים משמשים לא רק כבמה להופעותיו של המבצע אלא גם כעמדת תצפית מצוינת שממנה ניתן לזהות סכנה מתקרבת. אזורים מוצלים עם עלים שנשרו חיוניים בקרבת מקום, שכן ניתן למצוא בקלות חרקים בין העלווה הצפופה.
גם נייטינגייל מעדיף מקומות לחים, ולכן הוא מאכלס בעיקר עמקי נהרות ואזורים ביצתיים - גם מים עומדים וגם מים זורמים מתאימים. לעתים קרובות ניתן לראות זמירים בפארקים ובגנים רחבי ידיים.
בניית קן היא אמנות אמיתית. הוא בצורת כוס, עשוי מעלים יבשים שנותרו מהשנה הקודמת, והנקבה מרפדת את פנים הקן בעלי עשב יבשים ודקים וענפים. הוא נבנה על הקרקע או נמוך בין השיחים.
עד מהרה היא מתחילה להטיל ביצים. קבוצת ביצים מורכבת מ-4-6 ביצים בצבע חום-זית, כל אחת בקוטר של כ-2 ס"מ. הנקבה מתחילה להטיל ביצים בסוף מאי או תחילת יוני, דוגרת עליהן במשך כ-15 יום, והגוזלים בוקעים עד סוף יוני. הגוזלים גדלים ומתחזקים לאורך הקיץ, ובסוף ספטמבר, כל המשפחה יוצאת למסע ארוך, וחוזרת הביתה באביב.
אויבי הזמיר
האויבים הטבעיים של הזמיר הם:
- ינשופים,
- מרטינס,
- נציגים טורפים קטנים של משפחת החתולים.
מערכת היחסים של הזמיר עם בני האדם אינה ברורה כלל: מצד אחד, שירתו זוכה להאזנה ולהערצה, אך מצד שני, היא נלכדת, מוחזקת בשבי, כורתת יערות ומזוהמת, דבר שמשפיע באופן בלתי נמנע על מספרה. יכול להחזיק מעמד רק 2-3 שנים, בזמן שהוא חי בטבע, הוא חי כ-12 שנים. לכן, כדאי לשקול האם כדאי להחזיק זמיר בבית ולענות אותו בכלוב, במיוחד מכיוון שהוא צנוע ולא סביר שתשיר בסביבה כה מדכאת. עדיף לצאת החוצה ולהתפעל מהקונצרטים שלו בביתו.
אז, גילינו ש הזמיר הוא עוף נודדות, לחורף היא עפה לאקלים חם יותר, ובאביב היא חוזרת לארץ מולדתה.
