אני רוצה לספר לכם סיפור שמוכיח שוב שכלבים הם לא רק חברים נאמנים ומסורים, אלא גם חיות אינטליגנטיות ובעלות תושייה שיכולות באמת להפתיע אתכם. סבתי רצתה כלב מזמן. זה יהיה כלב שמירה, אם אפשר לומר כך, וחבר נאמן שתמיד יהיה בקרבת מקום. לא היה לה אכפת אם זה גזעי או לא, כל עוד יש לו נשמה טובה. אבל עד כה, זה מעולם לא חרג מעבר לדיבורים.
יום אחד, סבתא חזרה הביתה מהחנות. היא הסתובבה וראתה כלב קטן ומצחיק דוהר בהתלהבות מאחוריה. פרוע, פרוע ומלוכלך. אוזניים גדולות, רגליים עקומות וזנב מתולתל. סבתא ריחמה על הכלבה המשוטטת, האכילה אותה והמשיכה הלאה.
דמיינו את הפתעתה כשראתה את "האוזניים הגדולות", לאחר שזללו את החטיף, דוהרות אחריה בכל כפותיהן העקומות. הן השיגו אותה ונפלו אחריה ברוגע. וכך הן הלכו יחד הביתה. סבתנו חשבה: מאחר שהכלב בחר בה, כשהופיע בצורה כל כך בלתי צפויה, אולי כדאי שתיקח איתה את בת זוגה הנאמנה. היא חשבה על כך ועשתה זאת.
כלבה רגילה, לא גזע מלכותי. אבל דמיינו את הפתעתנו כשהחלטנו לרחוץ אותה. הכלבה התפנקה בשמחה בשוקת. ופניה שיקפו אושר על-טבעי.
הכלבה המשוטטת התגלתה כאדם נחמד למדי. הם קראו לה דינקה. הם ציידו אותה בבית שלם כדי שתוכל לחיות בנוחות ובנעימות. בזמן שהם הקימו את ביתה החדש, דינקה צפתה בכל דבר בתשומת לב, כאילו המקום בבעלותה. ככל הנראה, היא הייתה מרוצה. נקייה, שקועה היטב ומרוצה, היא טיפסה לתוך הכלוב שלה ומיד נרדמה.
אבל למחרת, כמה קולות מוזרים שבקעו מבית הכלבים משכו את תשומת ליבה של סבתא. דינקה לעסה, נחרה, גירדה וכרסמה. סבתא לא ממש שמה לב לזה; מי יודע איזה סוג של פעילות של כלבים מבויתים יכולה להיות שם. ובכן, גירוד וגירוד.
לסבתא יש עוד המון מטלות לעשות - הגינה, הבית, החווה, הילדים, הנכדים. ועכשיו אפילו יש לה כלב. לוקח הרבה זמן לסיים הכל.
אבל כמה ימים לאחר מכן, היא גילתה שדינקה לעסה חור שלם ברצפת הכלוב. לא ממש במרכז, אלא בפינה קטנה. היא הופתעה, כמובן, אבל לא ייחדה לזה תשומת לב רבה. היא ניחשה, למעשה, שהכלבה יודעת הכי טוב למה היא עושה את זה.
הדברים נהיו אפילו יותר מעניינים. דינקה התחילה לגרד בביתה הקטן בלילה. דממת הלילה הופרה באופן קבוע על ידי גירוד, רעש קולני ונחירות עמוסות. כמובן, קולות כאלה לפעמים הפריעו לשינה ואף היו מעצבנים, אבל סבתא הייתה רגועה. לא היה לה אכפת במיוחד.
מהיום הראשון היא הייתה בטוחה שדינה אינטליגנטית להפליא, ולכן בטחה בה לחלוטין. "אם היא כל כך נלהבת מהעבודה שלה, זה אומר שהיא יודעת מה היא עושה", היה אומר בעליה.
אבל היינו מעוניינים בצורה מדהימה, הסקרנות הייתה גבוהה, רצינו לדעת מה דינקה עשתה שם כל כך הרבה זמן.
עוד כמה ימים חלפו, והכל התבהר לנו. התברר שדינה ניקתה את הכלוב שלה כל לילה. היא פינתה את כל האשפה, הלכלוך, החול והפרווה שהצטברו במהלך היום. קולות הניקוי היסודי הזה היו מה ששמענו בלילה.
אבל הדבר הכי חשוב ומעניין בסיפור הזה הוא שעקרת הבית שמה את כל הזבל שגירדה החוצה לתוך הבור שחפרה. במילים אחרות, היא לא רצתה שהבית שלה יהיה מלוכלך. מיד התברר שיש לה טבע נקי.
לומר שהופתענו זו לשון המעטה. והסבתא הגאה, מלטפת את היצור הקטן והפרוע והמסודר, אמרה שתמיד ידעה שאם היא גורפת את זה, זה אומר שהיא צריכה את זה.
נראה היה שהכלבה תכננה הכל מראש וכבר החלה לפעול. לא כל עקרת בית שומרת על ביתה נקי כמו דינה בכלוב שלה. היא תמיד שומרת עליו נקי ומסודר.
אחרי התקרית הזו, הבנו כמה חיות יכולות להיות חכמות ובעלות תושייה. אפילו אנשים מסוימים יכולים להפיק תועלת מהכישורים שיש לחברינו על ארבע. לדוגמה, חריצותה וניקיוןה של דינה.
באופן כללי, כולם חיו בהרמוניה, והסבתא שמחה לחלוטין שהכלב שלה לא היה רק כלב חכם, שומר קולני וחבר מסור, אלא גם בעל אופי כה פרקטי.
