כלבים נחשבים בדרך כלל לשומרי הבית ומגינים עליו. אבל חתולים אינם רגועים. לסבא וסבתא שלי היה בן לוויה פרוותי שיכול היה לתת לכל כלב שמירה ריצה על הכסף. למרבה הצער, מרקיז נפטר לפני 10 שנים, אבל כולם זוכרים את אומץ ליבו.
החתול התוקפן
לקרובי משפחתי היה פעם חתול סיאמי בשם מרקיז. הוא היה חתול די נמרץ. הוא לא אהב חיבה, אבל הוא אהב לשרוט ולנשוך. כולם נקלעו לצרות - בעלים ואורחים כאחד. אבל סבא וסבתא שלי עדיין אהבו אותו מאוד והסתגלו לחיים עם חתול כל כך יוצא דופן.
המקום האהוב על המרקיז היה הארון בסלון. הוא היה מטפס למעלה, מתמקם בין קופסאות קרטון וערימות ספרים, ונרדם. אבל אם מישהו פתח את הארון או פשוט עבר לידו, המרקיז היה מתעורר משנתו הקלה וצולל ישר על "אויבו".
סבתא וסבא וכל מי שביקר בביתם כבר מזמן התרגל להרגלי הצנחן בעל ארבע הרגליים ופשוט נמנע מאותו ארון חסר מזל. אבל יום אחד, "אורח" לא קרוא ירד לדירה, מבלי לדעת שחיית מחמד כה לוחמנית גרה שם.
תגובת ברק
זה קרה ליל קיץ אחד. היה חום לוהט, והחלונות בכל החדרים היו פתוחים. כשסבא וסבתא שלי הלכו לישון, פורץ פרץ דרך חלון הסלון. זה לא היה קשה - זו הייתה הקומה הראשונה, אחרי הכל.
לאחר שנכנס לדירה, הגנב, ללא היסוס, פנה אל הארון בחיפוש אחר "אוצרו". אך שתי עיניים ירוקות מאיימות כבר צפו בו מלמעלה. ברגע שהגנב ניסה לפתוח את הדלת, המרקיז התנפל על ראשו ותחב את טפריו בראשו הקירח והמבריק בכל כוחו.
בין אם מתוך הפתעה, פחד או כאב, הגנב צרח בקול רם ברחבי הדירה. הסב, חייל בחזית לשעבר, שמר על קור רוח והכניע את הגנב חסר המזל.
בינתיים, סבתא כבר חייגה 911. המשטרה הגיעה במהירות ולקחה את הפאנטומס השרוטות. השוטרים לא יכלו להסתיר את הערצתם למעשיו של המרקיז. והגיבור עצמו כבר ישן בשלווה על ארון הבגדים שלו, כאילו דבר לא קרה.
תוֹדָה
למחרת, הגיעו שוב השוטרים לסבים ולסבתות כדי להביע את תודתם להם, ובמיוחד למרקיז, על עזרתם בלכידת הפושע המסוכן.
כפי שהתברר, רשויות אכיפת החוק רדפו אחריו במשך זמן רב. רק בששת החודשים האחרונים הוא הצליח לשדוד 10 דירות. מרקיז קיבל חצי קילו נקניקיות כפרס.
