כלבת בשועלים היא מחלה קטלנית המהווה איום גם על בני אדם שמעזים לבוא במגע עם חיות בר. חשוב להכיר את הסימנים של כלבת בבעלי חיים ולא להתקרב לשועלים, וגם לא לכלבים, לצורך העניין: המחלה מתקדמת באופן דומה בשניהם, והסיכון להדבקת בני אדם גבוה ביותר. אם שועל נושך אדם, נדרשים צעדים מיידיים לנטרול הנגיף; טיפול רפואי חיוני.
תוֹכֶן
איך נראה שועל חולה כלבת?
כלבת נפוצה בקרב בעלי חיים, ולא רק בקרב חיות בר: הביטוי "כלב חולה כלבת" אינו מקרי. חתולים, זאבים וקיפודים כולם נדבקים במחלה. כאשר נגיף הכלבת חודר לגוף של בעל חיים (ואפילו לבני אדם), הוא תוקף את מערכת העצבים המרכזית: החל מנוירונים, עובר דרך שרשראות, ובסופו של דבר מגיע למוח.
התסמינים מתקדמים במהירות, אך הופכים בולטים במיוחד רק בשלבים מאוחרים יותר של המחלה. מתרחשת ריור מתמיד, והלסתות אינן נסגרות לחלוטין. הרוק מתפשט לסביבה, ומשם, אולי גם לפונדקאים חדשים. ציידים נדבקים לעתים קרובות בדרך זו מחיות בר, מבלי להיות מודעים לסכנה במשך זמן רב.
זואולוגים מנוסים יכולים לזהות במהירות בעל חיים חולה בכלבת בשלבים המוקדמים של המחלה; למרבה הצער, זה קשה לאדם הממוצע לעשות בהתחלה. ציצות הפרווה הקרועות והמראה "העצוב" של בעל החיים מזהירים ציידים מנוסים, אם כי אלה עדיין אינם סימנים ברורים לכלבת.
השינויים הבאים בהתנהגות מסוכנים:
- השועל אינו חושש להתקרב מאוד לאדם;
- מבקש חיבה;
- להיפך, הוא מנסה לתקוף אדם ואף לנשוך אותו;
- מנסה לרוץ ללא סיבה נראית לעין לכל הכיוונים.
סימנים נוספים המעידים יותר על כלבת הם התסמינים המופיעים קרוב יותר לשלב הסופי של ההדבקה:
- ריור מוגזם, קצף בפה, לשון תלויה, תוקפנות;
- הליכה לא יציבה, אובדן קואורדינציה;
- פזילה, נפיחות בחוטם.
סימן לא ספציפי לכלבת עשוי להיות גם תשישות קשה של בעל החיים.
החודשים המסוכנים ביותר הם מפברואר עד אפריל: בסוף החורף ובתחילת האביב נרשם מספר מקרי הכלבת הגבוה ביותר בקרב חיות בר, ובמיוחד שועלים. הסיבה לכך היא שחודשים אלה הם עונת הרבייה, שבמהלכה זכרים רבים לעתים קרובות. הם פוצעים זה את זה, מה שאומר שהסיכון להתפשטות המחלה עולה באופן דרמטי.
עלייה קטנה במקצת בכלבת נצפית בסוף השנה: בדצמבר, הצעירים מנסים לטעון לזכויותיהם, מספר הקרבות עולה שוב, ועמם, מספר הפרטים הנגועים. לאחר התפרצויות אלו, שועלים חולי כלבת מתים במהירות, והאוכלוסייה יורדת, אך הנגיף נמשך: בעלי חיים נגועים נמשכים לאורך כל השנה.
כלבת, כמו כל מחלה, עוברת סדרה של שלבים מוגדרים בבירור:
- תקופת דגירהזה יכול להימשך בין שבועיים לשלושה חודשים. הסכנה היא שהנגיף כבר נמצא בגופו של השועל, אך המחלה אינה מתבטאת. זו הסיבה שאדם שננשך, אפילו על ידי בעל חיים שנראה בריא, צריך לפנות מיד לטיפול רפואי.
- תקופה פרודרומלית. בעל החיים מבחין באי נוחות (נדודי שינה מופיעים, הטמפרטורה עולה מעט), אך המחלה כמעט ואינה מתבטאת חיצונית: אדם לא ישים לב שהשועל חולה.
- תקופת השיאבשלב זה, מופיעים כל הסימנים של כלבת: פוטופוביה, ריור מוגזם, פאניקה בחשיפה למים, תוקפנות וכו'. קל להבחין שבעל חיים סובל בבירור מכלבת.
- שיתוקהרגליים האחוריות מתחילות להיכשל, אחר כך איברים אחרים, והשיתוק עובר לראש. השועל לועס חפצים בלתי אכילים. השיתוק משפיע על מרכז הנשימה, והחיה מתה.
ברגע שמופיעים הסימנים הקלים ביותר של מחלה, מאוחר מדי להציל בעל חיים. למרבה הצער, זה חל גם על בני אדם.
מה לעשות אם פוגשים שועל
מפגש מקרי עם בעל חיים ביער מעורר באופן טבעי את הרצון לפחות לצלם אותו. ניתן לעשות זאת, אך רק מרחוק. הימנעו מלהתקרב לשועל אפילו בטווח של 10-15 מטרים: זכרו שחיה חולת כלבת מסוגלת לתקוף אדם או, להפך, להתחנף מעליו. האכלה או ליטוף של חיה פראית אסורים בהחלט (אם כי כדאי לאמן את עצמכם לא לעשות זאת גם כשמפגשים עם חתולי וכלבים עירוניים).
ילדים תמיד מנסים לתפוס כל קיפוד שהם נתקלים בו; ניסיונות כאלה פחות נפוצים אצל שועלים, אבל הם קורים. לעולם אל תחשבו אפילו על לתפוס שועל פראי, גם אם המטרה היא לקחת אותו לגן חיות או לאזור חיות בר של בית ספר. רק צלמו! לאחר מכן, עדיף לעזוב את האזור רחוק ככל האפשר. אם טיילתם ביער עם חיית מחמד, הרחיקו אותה גם מהשועל.
שועל בריא לעולם לא יתקוף אדם ראשון, ואם בעל החיים ינסה לעשות זאת, ברור שהוא סובל מכאבים. שועל חסר פחד וחסר אינסטינקט של שימור עצמי הוא כמעט בוודאות חולה בכלבת.
עם זאת, שועלים פראיים נושאים לעיתים קרובות מחלות אחרות, כגון הלמינטיאזיס מעיים וגרד. מפגש עם אחד כזה אינו סימן טוב, וחיוני להתרחק מיד ככל האפשר. השאלה היא כיצד לעשות זאת אם בעל החיים מנסה להתקרב אליך. ציידים מנוסים פיתחו מספר כללי התנהגות בעת מפגש עם שועל:
אם הדחף להאכיל חיה פראית נמשך, אפשר לזרוק לה חטיף ממרחק (לפחות שלושה מטרים). אגב, זוהי דרך טובה להסיח את דעתו של השועל ולאפשר לכם לברוח למרחק בטוח. ניסיונות להאכיל את החיה ביד כמעט בוודאות יגרמו לנשיכה: שועל אינו כלב ולא יאכל מהיד שלכם.
לפני שהוא תוקף אדם, שועל בדרך כלל נוהם ומשתעל. במקביל, בעל החיים משטח את אוזניו. אם אתם רואים התנהגות זו, עליכם לברוח במהירות, גם אם זה אומר לטפס על עץ.
שועל תוקף כמעט תמיד מכוון לצווארו של אדם. לכן, בזמן נסיגה, מומלץ לעטוף אותו בכל חפץ זמין: צעיף, סמרטוט אקראי, אפילו חולצת טריקו.
ניסיון לברוח משועל על ידי ניסיון להטעות אותו (למשל, על ידי שינוי כיוון פתאומי כמו ארנבת) לא תמיד מצליח. שועל יכול להפיל אפילו אדם בוגר בקפיצה פתאומית, למרות שהחיה אינה כבדה כל כך. לכן, בעת נסיגה, שימו עין על השועל; עדיף לפעול מראש.
מכיוון שהשועל חושש מקולות חזקים, כשפוגשים אותו, רעש, צעקות, מכה בעץ במקל וכו' עוזרים לעתים קרובות.
שועל אוהב מרחבים פתוחים, ומכשול פתאומי מבלבל אותו. בזמן נסיגה הדרגתית, מומלץ להסתתר מאחורי סלע גדול או עץ גדול עם גזע עבה. הרמת זרועות גבוה גם מפחידה שועל, מכיוון שהיא גורמת לו להיראות גדול ומאיים יותר.
כשאתם צופים בשועל נסוג, הימנעו מלהסתכל לו ישירות בעיניים: רוב בעלי החיים תופסים מבט כזה כאתגר להילחם. אל תחייכו, אל תחשפו את השיניים.
נפנוף בידיים לא יפחיד את השועל, אבל יהפוך אותו לאגרסיבי עוד יותר.
כמובן, אם הגעתם ליער במכונית שחנתה בקרבת מקום, האפשרות הטובה ביותר היא לסגת אליו באיטיות ולנעול את עצמכם בפנים.
כלבת בבני אדם - מה לעשות אם שועל נושך אותך
כלבת היא קטלנית לבני אדם, כמו לכל יונק. חשוב לזכור זאת, אך אל תיבהלו: פנייה מיידית לטיפול רפואי וביצוע המלצות הרופא ימנעו את התקדמות המחלה וינטרלו את הנגיף לאחר חדירתו לגוף.
המחלה מתקדמת בבני אדם באופן דומה מאוד לזו של בעלי חיים בעלי דם חם. הזיהום יכול להיות מועבר על ידי שועלים, זאבים, כלבים, חתולים, דביבונים ובעלי חיים אחרים, ולאו דווקא על ידי נשיכה. המחלה יכולה להיות מועברת גם על ידי מגע של רוק של בעלי חיים נגוע בכלבת עם עור פגום או אפילו כל רירית.
אם לא תפנו בדחיפות לטיפול רפואי, תוכלו לצפות ל:
- נפיחות ואדמומיות באתר הנשיכה, כאב;
- כאב ראש, פוטופוביה ופונופוביה;
- אובדן תיאבון, חום קל, שלשולים, פאניקה, נדודי שינה;
- לאחר מספר ימים בלבד - קשיי נשימה, עוויתות, הזיות;
- פחד ממים (אפילו ממראהם);
- שיתוק של איברים;
- מָוֶת.
ברור שאין רופא ביער. לכן, הצעד הראשון הוא לטפל באזור העור הפגוע. יש לשטוף את הפצע (מומלץ להשתמש במי חמצן או לפחות בסבון). יש צורך בהרבה מים, רצוי מים זורמים. יש למרוח תמיסת יוד על אזור הנשיכה, לחבוש אותו ולפנות לחדר המיון הקרוב ביותר. אין צורך באמבולנס; ניתן להגיע למוסד רפואי בכוחות עצמכם.
החיסון הראשון נדרש בהקדם האפשרי, אך לא יאוחר משלושה ימים לאחר הנשיכה או החשיפה לרוק של בעל חיים. זריקת טטנוס ניתנת במקביל לחיסון נגד כלבת. אם הנשיכה לא הייתה של אדם, אלא של כלב, יש לקחת את בעל החיים למרפאה וטרינרית.
מספר החיסונים תלוי במצב וניתן אך ורק על פי לוח זמנים. מה המשמעות של "בהתאם למצב"? חשוב כמה מהר מתחילים את הטיפול; הרופא זקוק למידע על מין החיה ונסיבות האירוע. לעיתים, בעלי חיים שננשכו מאושפזים לטיפול. הרפואה אינה מה שהייתה פעם, וסיפור האימה של "40 זריקות בקיבה" כבר אינו תקף. מהלך טיפול טיפוסי כולל 5-6 זריקות במהלך חודש, על פי לוח זמנים. החיסון הוא וירוס חי ומוחלש, ומתן בזמן מבטיח היעדר בעיות בריאותיות.
קראו גם, כיצד לקבוע אם כלב חולה בכלבת.
כלבת בבעלי חיים: טיפים ושיקולים
אין ניואנסים מיוחדים בכל הנוגע להגנה על בעלי חיים מפני כלבת: העיקר הוא לנסות למנוע נשיכה, ואם אכן מתרחשת צרה, אל תיבהלו ופנו לווטרינר בהקדם האפשרי.
חשוב לזכור:
- כל האמור לעיל חל לא רק על שועלים פראיים: נגיף הכלבת יכול להימצא בגופו של כל בעל חיים, כולל בעלי חיים מבויתים;
- כשיוצאים ליער, חיוני להצטייד בערכת עזרה ראשונה קטנה, המכילה צמר גפן, תחבושת, חומרי חיטוי (מי חמצן, יוד, אלכוהול וכו') ובקבוק גדול של מים נקיים;
- כשמנסים להסיח את דעתו של שועל בעזרת חטיף שנזרק, עליכם לזכור שמדובר בטורף שסביר להניח שלא יתעניין בתפוח או בגזר;
- כשנסוגים מחיה, עדיף לעשות צעדים קטנים, לסגת לאחור על מנת להתבונן בה בראייה ההיקפית ולהיות מוכנים לכל דבר;
- הנגיף מסוכן במיוחד לאנשים מוחלשים: ילדים, קשישים, נשים בהריון ואנשים עם מחלות כרוניות.
כלבת היא מחלה שמובילה באופן בלתי נמנע למוות ללא טיפול. חשוב ללמד את עצמך להימנע ממגע עם בעלי חיים לא מוכרים, במיוחד בעלי חיים פראיים, מגיל צעיר. נשיכה מקרית אינה גזר דין מוות, אך פנייה לטיפול רפואי היא חיונית.
קראו גם: מה לעשות אם כלב נושך אותך.
איוונה
תגובה אחת