חוגלה אפורה: תמונה ותיאור

החוגלה האפורה דומה לתרנגולת קטנה, מגיעה לאורך של כ-30 ס"מ ומשקלה כ-400 גרם. היא כמעט ולא עפה, רק כשהיא מאוימת או כשהיא מחדשת את מלאי המזון שלה. היא מבלה את רוב זמנה על הקרקע, שם צמחייה צפופה של עשבים ושיחים מספקת הגנה מפני טורפים. לחוגלה שרירי רגליים מפותחים היטב, המאפשרים לה לרוץ במהירות ולהתגבר בקלות על מכשולים.

איך נראית הציפור?

כפי שמרמז השם, נוצות הציפור הן אפרפרות, ולכן מראהה צנוע למדי. רק הבטן צבועה בלבןהגב, הכנפיים והזנב אפורים. לבוגרים יש כתם חום בצורת פרסה על בטנם. נקבות צעירות חסרות מאפיין ייחודי זה. מאפייני המיניות מוגדרים היטב: הנקבה קטנה מעט יותר ובעלת נוצות עמומות יותר מהזכר. הכתם מופיע כאשר הנקבה מגיעה לבגרות מינית ומוכנה להתרבות. ניתן להבחין בין זכרים לנקבות לפי זנבותיהם; בקיץ, הנקבות מפתחות נוצות אדמדמות.

ראשם של שני המינים הוא חום-חום, עם צבע כהה עז יותר על הכתר והעורף. כל נוצות החוגלה מעוטרות בכתמים קטנים.

בתי גידול

החוגלה נמצאת על פני שטח נרחב:

• מצפון פורטוגל וחוף אנגליה ועד הרי אלטאי. ציפורים אלה אינן שוכנות עוד מעבר לנהר אוב.
• מצפון, חוגלות חיות עד הים הלבן.
• בדרום ובמזרח הם חיים עד לגבולות איראן ואסיה הקטנה.

חוגלות אפורות בונות קן בשטחים פתוחים של שדות, ערבות או כרי דשאהם מעדיפים מרחבים פתוחים עם שיחים, נקיקים וערוצים רחבים. לפעמים להקות של חוגלות מגיעות לסעוד שיבולת שועל, דוחן או תפוחי אדמה, הנמצאים בשפע בחוות.

בסתיו, חוגלות אפורות נודדות לאזורי ערבות יער, ומעדיפות נופים עם עשבים שוטים ומקננות בשולי יערות, תוך הימנעות מסבך צפוף. עשב גבוה ושיחים מספקים להן מחסה מפני טורפים.

חוגלה אפורה - ציפור יושבתכל חייו מבלה פחות או יותר באותה טריטוריה. רק מחסור במזון מאלץ אותו לעזוב את אזוריו המוכרים וללכת לחפש מזון. נדידות כאלה אינן קלות עבורו; עקירות כפויות הופכות את החוגלה האפורה לציפור ביישנית מאוד.

בחורף ובסתיו הם מנהלים אורח חיים חברותי. באביב, במהלך עונת הרבייה, חוגלות אפורות מתמזגות. לכל זוג אזור קינון משלו.

מִיוּן

ישנם שלושה מינים בסוג החוגלות האפורות:

• אָפוֹר,
• מזוקן,
• מרכז אסיה.

החוגלה האפורה והחוגלה המזוקנת דומים מאוד במראהם, ולכן הם לעתים קרובות משולבים יחד. מינים אלה נפלו קורבן לציד ולחקלאות, ונותרו רק מעטים.

החוגלה המרכז-אסייתית חיה על שטח עצום של הרמה הטיבטיתנוצותיו שונות באופן משמעותי מאלה של קרוביו: חזית ראשו לבנה עם שני כתמים שחורים בהירים בולטים, וחזהו מפוספס בצבע כהה. אוכלוסיית הציפור יציבה, ומספרה אינו בירידה.

תְזוּנָה

במהלך הקיץ, הציפור ניזונה בעיקר מחומר צמחי. הסתיו הוא זמן הקציר, ולכן החוגלות נודדות לשדות תבואה, משם עוברות לשדות סלק ותירס, שם הן גם ניזונות מזרעי חמניות ופשתן. זרעי עשבים נצרכים גם כן. בסוף הסתיו, הן ניזונות מפירות ודגנים המצויים באחו, ערבות או עשבים שוטים. צעירים ניזונים אך ורק מחרקים.

להקות של חוגלות יוצרות טיסת האכלה מוקדמת בבוקרבמהלך היום והערב, ציפורים מסתתרות במקומות שאינם נגישים לטורפים, כמו סבך.

שִׁעתוּק

חוגלות אפורות הן מונוגמיות. הזכר לוקח חלק פעיל בגידול הצאצאים. עונת הרבייה מלווה בקריאה ייחודית המשתרעת על פני שטח נרחב. החוגלות משתמשות בקריאה זו כדי למשוך את תשומת לבם של חבריהן וגם כדי לעוף.

הקן הוא שקע קטן באדמה. הציפורים מניחות צמחים בתחתית החור. קוטר הקן כ-20 ס"מ ועומק של כ-7 ס"מ. הקן נבנה במאי. הגוזלים בוקעים בתחילת יוני. הזוג בונה את הקן במקום בטוח, מוסתר מטורפים. הם בונים אותו בסבך צפוף, עשב גבוה או בשולי יערות. הצוללת מורכבת מ-10-25 ביצים חומות-אפרפרות. לביצים קצוות מחודדים וקהים. הנקבה מטילה ביצים במרווחים של יום אחד. היא דוגרת על הביצים במשך כ-23 ימים, ועוזבת רק לזמן קצר כדי לאכול. הזכר נשאר בקרבת מקום בכל עת, שומר על הנקבה ועל הצוללת. במקרה של סכנה, שניהם עוזבים את הקן, אך תמיד חוזרים לאחר שהסכנה חלפה.

הצאצאים בוקעים תוך יום אחד. ומתחילים מיד לנהל אורח חיים פעיל, עוד לפני שיש להם זמן להתייבש. הם כבר יכולים לעקוב אחר הוריהם למרחקים של עד 200 מטרים. הגוזלים מגיעים לגודל בוגר עד גיל חודש וחצי.

בגיל שבוע הם יכולים לעוף לזמן קצר, ובגיל 14 יום הם יכולים לכסות מרחקים ארוכים באוויר. אם הורה אחד מת, ההורה השני לוקח על עצמו את הטיפול במשפחה. אם שני ההורים מתים, כל הצאצאים מטופלים על ידי משפחה אחרת, שתמיד מוכנה לקבל בברכה חברים חדשים.

כאשר המשפחה מאוימת, הם מגיבים בדרכים שונות: הם עשויים לעוף, לטוס מרחק קצר ואז לרדת. אם טורף מאיים, בני המשפחה ממריאים ומתפצלים לקבוצות, ואז מסתתרים בשיחים. כאשר הטורף נסוג, הזכר מקבץ מחדש את הגוזלים.

אויבי החוגלה

האויבים הטבעיים של הציפור הם: עפיפונים, בזים, ינשופים, שועלים, חמוסים, שועלים ארקטיים, מנולים ורבים אחרים. לכן, תוחלת החיים של החוגלה קצרה - היא בקושי שורדת עד גיל ארבע שנים.

החוגלה האפורה נפוצה על פני שטח גדול למדי, ונשארת בבית לחורף משום שאינה סובלת היטב נדידות כפויות. היא מקננת בעשב ושיחים צפופים, ומסתתרת מפני טורפים. גידול צאצאיה הרבים נופל על שני ההורים; הגוזלים גדלים במהירות ומתחזקים, שכן אחרת האוכלוסייה תקרוס במהירות עקב אויביה הרבים של החוגלה.