איך הפחדן בים הציל באופן בלתי צפוי את חיי בעליו

גבורה לא חייבת להיות קולנית ולא תמיד דורשת אומץ. אפילו מישהו שהכי פחות צפוי שיפעל בנחישות יכול להציל את חייו של מישהו. זה מה שקרה עם הכלב שלנו.

אֲסוּפִי

שמו היה בים. הוא לא היה ממוצא אציל - הוא כנראה היה מעורב צ'יוואווה. הוא ישב ליד הכביש, רועד. בהתחלה חשבנו שזה מהקור. אבל כשהבאנו אותו לאמו, האכלנו אותו וחיממנו אותו, הבנו שרעד הוא מצבו הטבעי.

אמא החליטה לשמור על הבחור המסכן. אנחנו, עכשיו מבוגרים, עברנו דירה מזמן וגרנו בנפרד. לכולנו היו משפחות משלנו. אז אמא שלנו החליטה שיהיה לה בן לוויה.

הבן האסוף נקרא בים על שם הכלב מהספר שנשאר נאמן לבעליו גם לאחר מותו. אילו רק ידענו שבקרוב משפחתנו תהיה על סף טרגדיה דומה...

אינטואיציה של כלבים

אמו של חיית המחמד ריחמה עליו - היא האכילה אותו, ליטפה אותו, ולא ציפתה לתמורה. אבל מה אפשר לצפות מכלב משוטט מפוחד? עם הזמן, בימקה עלה במשקל והפך יותר כמו כלב בית. אבל האימה בעיניו מעולם לא נעלמה.

אם כף נופלת או דלת נטרקת, "השומר" הזה מסתתר במקום המחבוא שלו בין המיטה לשידה. אם חתול עובר לידו ונותן לו מבט חמור, בים מיד נסחף ברוח. אמא סלחה להתקפי הפחד של חיית המחמד שלה וקיבלה אותם בחיוך. היא אפילו התבדחה שאם תותקף על ידי שודדים, בים תהיה הראשונה להתעלף.

אבל הפחדן הקטן הזה התגלה כיותר מסתם טיפש. ברגע שבים התרגל קצת לבית, הוא התחיל להתכרבל עם בעליו. שמנו לב גם לצורה מוזרה של חיבה (כפי שחשבנו אז) - בים ניסה כל הזמן לשכב על חזה של אמו. בהתחלה חשבנו שזו דרכו להודות לה על החמימות והדאגה שלה. ואמו מעולם לא גירשה אותו, אבל התנהגויות החיבה הללו הפכו תכופות יותר ויותר. ברגע שהיא שכבה או אפילו סתם התיישבה לנוח, בים ניסה לטפס על חזה.

בסופו של דבר, האובססיה הזו הפכה למעצבנת. אמא אפילו התלוננה בפני שכנתה, סבתא וליה. סבתא וליה היא אישה אמונות תפלות ומכירה הרבה סיפורים אמיתיים. אז היא נזכרה בחברה שלה שהיה לה חתול ששכב על ראשה כשהייתה לה התקף מיגרנה. אז, השכנה הניחה שבים חווה התעוררות פתאומית של האינטואיציה שלו ויעצה לאמא לפנות לרופא, לכל מקרה.

אבחנה נוראית

אמא לא התייחסה לסיפור הזה ברצינות. היא המשיכה לצחוק: עכשיו בים לא רק עורכת דין הגנה אלא גם רופאה. אבל היא עדיין הלכה למרפאה - זו הייתה השנה שבה היא הייתה צריכה בדיקה רפואית.

תוצאות הבדיקה הדהימו אותנו: לאמא היה גידול. האבחנה הייתה סרטן השד. עם זאת, היא הייתה בת מזל, שכן הגידול התגלה בשלביו המוקדמים. עד מהרה היא עברה ניתוח וכימותרפיה, שהביאו לניצחונה על המחלה הנוראית הזו.

סוף ההיסטוריה

10 שנים תמימות חלפו מאז. בים איננו כבר ארבע שנים. הוא היה לצידנו כל הזמן שאמא הייתה בטיפול. היא נקשרה אליו מאוד וראתה בו את המושיע שלה. כשהיא הלכה לבית החולים, היא דאגה מאוד שהמגן האמיתי שלה לא יהיה שם ושלא יהיה אף אחד שידאג לה. במציאות, כמובן, הכוונה הייתה להיפך - מי ידאג לבים בהיעדרה? התחלפנו לקחת על עצמנו את המשימה הזו.

כולנו אסירי תודה גם לכלב הקטן הזה. ועכשיו אנחנו יודעים בוודאות שגם היצור הקטן והחלש ביותר מסוגל למעשים גדולים.