כילדה, אהבתי ללכת עם אמי לשוק הציפורים. היא הייתה קונה אוכל לדגים ולכנריות, ואני הייתי מביט בבעלי החיים למכירה. עכברים, אוגרים, שרקנים... היו שם גורים חמודים באזור נפרד, ושם, על ספסל, מוקף בקונים פוטנציאליים, מגדל של צ'או צ'או רכים הציע גורים לא רצויים בזול. בשבילי, "שוק הציפורים" ייצג את ההזדמנות לבחור חיית מחמד, לקבל עצות וטיפים מהמוכר על טיפול והאכלה, ו - מה שכנראה חשוב עבור רבים - לשלם הרבה פחות מאשר בחנות חיות מחמד או אצל מגדל.
כ"מתנה חיה" לשוק הציפורים
בני ביקש כבר זמן רב חתלתול, או אפילו טוב יותר, גור. אבל בפגישה משפחתית החלטנו להתחיל עם שרקנים. החלטנו ללכת לחנות לחיות מחמד. היה שם יותר מבחר ומחירים נמוכים יותר, במיוחד מכיוון שהיינו צריכים לקנות כלוב, מתקני האכלה שונים, בית ומוצרים חיוניים אחרים באופן מיידי. זה מקום שבו מוכרים מכרסמים כחיית מחמד. בניגוד לחנויות לחיות מחמד מתקופת ברית המועצות, מגוון מיני בעלי החיים הזמינים התרחב בצורה מדהימה.
בעבר, המבחר היה מוגבל לאוגרים - לבקנים אדומי עיניים, עכברים לבנים ושרקנים חלקים. קונים ברי מזל במיוחד הצליחו למצוא אוגרים ג'ונגריים, וצ'ינצ'ילה - זה היה חומר לפנטזיה! אבל אז עיניי התרחבו: מעולם לא ראיתי מבחר כה עצום של שרקנים לבד!
הימלאיה, פרואני, אמריקאי, אביסיני - היו כל כך הרבה גזעים מוצגים, ופשוט לא הצלחתי לזכור את רוב השמות שלהם. במיוחד ריתקו אותי בעלי הפרווה הארוכה, יצורים כל כך חמודים ושעירים... עם זאת, בחרנו בחיה קצרת שיער לטיפוח קל יותר.
הרשו לי להחזיק אחת החזירות. היא הייתה כל כך שמנמנה וקופצנית, גרגרה וצווחה בצורה כל כך מתוקה, וגופה הקטן רעד קלות, שהתאהבתי בה מיד. הנה היא, "המתנה החיה" שלנו! המוכר הודיע לנו שהיא בת, רק בת 10 שבועות. "ניקח אותה!" החלטנו.
חודש עבר
חשבתי שהביקורות השליליות על שווקי ציפורים נכתבו על ידי מגדלים, שמתמודדים עם תחרות קשה מצד מוכרי "ציפורים". הם אומרים שהם אפילו עלולים למות בכף יד על חיה חולה. אבל לא בחרתי בעיניים עצומות: האף והאוזניים שלה היו נקיים, הפרווה שלה מבריקה, ועיניה החרוזיות נצצו. הקטנה הייתה גם שמנמנה - בהשוואה לשאר החיות בכלוב, היא הייתה הכי שמנמנה. היא כנראה אוהבת לאכול. ותיאבון טוב הוא סימן שהכל בסדר עם חיית המחמד.
קראנו לחזירה פלושה. תוך ארבעה שבועות היא כמעט הכפילה את גודלה - עלתה כמו אגרול. כמובן, היא אכלה כל כך הרבה! הכל היה נהדר, חוץ מדבר אחד: פלושה לא ממש אהבה להיות מוחזקת - היא ניסתה להימנע ממגע קרוב בכל מחיר. נו טוב, נצטרך פשוט לצפות בה, כשהיא מחזיקה חתיכת גזר או מקל דגנים בעדינות כזו באצבעותיה הקטנות.
לא יכול להיות!
עשרה ימים נוספים חלפו, והתחלתי לשים לב שהחזירה מנסה יותר ויותר לשכב נמוך בקן שלה ונעשית פחות פעילה. אבל מכיוון שהתיאבון שלה לא פחת, ואף גבר, החלטתי שמוקדם מדי לדאוג. אולי פשוט האכלנו אותה יותר מדי? האם הגיע הזמן לרדת במשקל? או שעליי להתייעץ עם וטרינר? כן, אני אלך לראות אותה מחר.
אבל התוכניות שלי לא נועדו להתגשם. כשניגשתי להוציא את פלושה מהכלוב שלה, לא האמנתי למראה עיניי: בחציר התרוצצו מה שחשבתי שהם אוגרים אדומים ולבנים! האם זו בדיחה? הסתכלתי מקרוב: אה, אלו היו שני שרקנים זעירים - הגורים של פליושקה. היא בטח המליטה בזמן שישנו. וכידוע, גורי שרקנים, בניגוד לאוגרים וחולדות, נולדים עם פרווה.
איזו הפתעה! אף פעם לא הייתי חושב שמשהו כזה יכול לקרות לחיה בת ארבעה חודשים. מסתבר ששרקני ים מתבגרים מוקדם מאוד, ואם לא מפרידים אותם מהכלובים מוקדם, הם יכולים להמליט בגיל כל כך צעיר. אפילו לא שמנו לב שהיא בהריון, כי אפילו לא הרמנו אותה, חשבנו שהיא סתם שמנה. אז קנינו אחת, ועכשיו יש שלוש. הגיע הזמן להיות מוכרת בדוכן הציפורים בעצמי.
במקום אחרית דבר
בני, כמובן, ביקש מאיתנו לשמור את הגורים של פלושה, אבל החלטנו לא להקים חוות שרקנים. את החזירונים הבוגרים נתנו לחברים. אני לא אקנה יותר חיות בשוק הציפורים - מי יודע איזו הפתעה תחכה לנו בפעם הבאה. מה אם, למשל, לטאה קטנה וחמודה תגדל לתנין מאיים?
ולרי
תגובה אחת