אלו שתכננו את חצרות הבית הטיפוסיות שלנו לפני עשר שנים כנראה לא ידעו שעד 2020, כמעט כל משפחה שנייה תהיה בעלת מכונית. קוצר ראייה זה הוביל למאבקים עזים על מקומות חניה. אפילו חתולים מצאו את עצמם לכודים במאבק בלתי ניתן לגישור הזה.
יש לי שני שכנים. אחד גר בקומה השנייה, השני מעל. לפני כחצי שנה, שניהם קיבלו רכב משלהם, ופרץ ביניהם ויכוח נוראי על מקום חניה ליד הכניסה. כל אחד מהם טען לזכותו לחנות מתחת לחלונות. אין באמת מקום אחר, כי הכל תפוס. האפשרות היחידה האחרת היא מחוץ לחצר. אבל ככה, אי אפשר לראות את המכונית מהחלון.
אף אחד מהשכנים לא רצה להתפשר, אז הם חנו על בסיס כל הקודם זוכה. כמעט בכל יום פרצו ויכוחים קולניים בחצר, שנמשכו בכניסה. אפילו אחרי שהלכו לדירותיהם, הגברים עדיין הצליחו להחליף תלונות על הקירות הדקים.
עד מהרה, צד שלישי נכנס לקטטה. לשכן מהקומה השנייה יש חתול אפור גדול. יום אחד, בזמן שהגברים התווכחו בכניסה, דימוק (זה שם החתול) היה עד לקטטה. באותו ערב, המתיחות התלקחה, וכמעט פרצה קטטה. השכן מהקומה השלישית אפילו הצליח לדחוף את השכן מהקומה השנייה, אך אז התערבו תושבים מהדירות האחרות והפרידו בין שני הצדדים.
ככל הנראה, דימוק לא יכל לסבול יחס גס שכזה מצד בעליו והחליט לנקום בעבריין. כל יום טיפס לקומה השלישית ועשה את עסקי החתול שלו מחוץ לדלת של האיש ששנא. באופן טבעי, זה רק החריף את הסכסוך. כעת הגברים התווכחו לא רק על מקום חניה אלא גם על "הפתעות" מדימוק.
זה נמשך כמה חודשים. כולם בחצר התרגלו לעימות היומי ואפילו לא שמו לב לריב. אבל לפני שבועיים קרה נס. האיש מהקומה השלישית שכר מוסך ליד הבניין, ובכך ביטל את הצורך בחניה. האויבים לשעבר סוף סוף השלימו. סוף הסכסוך סומן בצפייה משותפת במשחק כדורגל על בירה וג'וק.
מעניין לציין, שכבר למחרת, דימוק הפסיק לעשות מתיחות ולהשאיר "הפתעות" בפתח בית העבריין. מאחר שאדונו סלח לאויבו, לחתול לא הייתה סיבה לנטור טינה.
