החתול שלנו לא אוהב לצאת החוצה. הוא מבלה את ימיו ישן על הספה, על אדן החלון, או בארון בין הדברים שלי. אז הייתי ממש בהלם כשראיתי את ברסיק בחלון של מישהו אחר.
יום אחד, כשחזרתי מהעבודה והתקרבתי לבניין הדירות שלי, הרחתי תפוחי אדמה מטוגנים ובאופן אוטומטי הפניתי את ראשי אל החלון, שם ריחפו ניחוחות מענגים. אבל שכחתי מהר מתפוחי האדמה כשקלטתי שהחתול שלי, ברסיק, מציץ בי מבעד לזכוכית של דירה של מישהו אחר. בעלי ואני הצלנו אותו מעץ כשהיה גור לפני חמש שנים ואימצנו אותו לביתנו.
כמעט עמדתי ללכת לשכנים כדי לסדר את זה, אבל אז חשבתי על זה בהיגיון. ברסיק שלנו הוא חתול רגיל מה"גזע האצילי" - טאבי אפור. יש עשרות, אם לא מאות, חתולים כמוהו. זה כנראה נראה פשוט כמו שלנו. אולי אפילו קרוב משפחה.
למרות שמצאתי הסבר הגיוני למה שראיתי, עדיין הרגשתי קצת לא בנוח. אז, פתחתי את הדלת, בלי אפילו לברך את בעלי, שאלתי אותו, "איפה ברסיק?!" הוא הסתכל עליי בעיניים מבולבלות וענה שהחיה הקטנה שלנו כנראה ישנה איפשהו. ואכן, שנייה לאחר מכן הוא יצא בעצלתיים מהמטבח, מתמתח ומפהק. נאנחתי בהקלה: "אז החתול הזה היה סתם כפיל."
למרות שבארסיק היה שם באותו ערב, הסיטואציה איכשהו רדף אותי. עכשיו, בכל פעם שהלכתי לאנשהו או חזרתי הביתה, מבטי היה דבוק לאותו חלון ממש. ראיתי את ברסיק המזויף שם שלוש פעמים באותו שבוע. בפעם הרביעית, לא יכולתי לסבול את זה יותר והחלטתי ללכת לשכנים כדי להפיג סוף סוף את כל הספקות שלי.
הרגשתי טיפשה להפליא כשצלצלתי בפעמון הדלת. שכנה בגמלאות פתחה את הדלת. היא הסתכלה עליי בעיניים נדהמות, לא מבינה למה אני שואל אותה על החתול או מה אני בכלל רוצה ממנה. לפתע, ברסיק יצא בנחת מהמטבח אל המסדרון. זו הייתה חיית המחמד שלי. זיהיתי אותו לפי הצלקת על אפו - סימן של גור בן שנה, קטטה אכזרית עם חתול השכן.
כפי שהתברר, לפנסיונרית לא היה מושג שהגורם הצרות הוא חתול בית. לפני כשנה, בעלה שם לב לחתול מציץ מבעד לחלון המטבח הפתוח. הוא ריחם על הכלב המשוטט והאכיל אותו. מאז, הוא נכנס בקביעות דרך חלון השכנים. זה לא מפריע להם; הם אפילו אוהבים את זה. החתול אדיב וחביב. הוא בא, אוכל, ישן והולך. הזוג המבוגר אפילו שמר לו חטיפים בארון המטבח.
מסתבר שברסיק שלנו התרגלה להתגנב החוצה דרך החלון הפתוח. הוא היה זוחל לאורך אדן הדלת לבית השכנים, שם היה מקבל עוד אוכל וחיבה. אז, כבר שנה שלמה, אהובתנו גרה בין שני בתים, ולא היה לנו מושג. הרגשתי נבוכה נורא מול השכנה, והיא הרגישה נבוכה מולי. נפרדנו בנימה חיובית, וחזרתי הביתה, נושאת את הנמלט שלי תחת זרועי.
אז, ברסיק היה תחת מעקב צמוד. תלינו רשת על החלון, ו"חייו הכפולים" הסתיימו. בעלי ואני גם התחלנו לשים לב אליו יותר, כדי שלא יעלה בדעתו לברוח ולחפש בעלים אחרים. אבל לכל מקרה, הזמנו לו קולר עם תגית עם מספר הטלפון שלי עליו, כדי שאף אחד לא יטעה לחשוב שהחיה שלנו היא כלב משוטט.
אגב, בדרך הביתה מהעבודה, עדיין הצצתי אוטומטית לחלון של אותו שכן. וכשבוע לאחר התקרית הזו, ראיתי שוב חתול מאחורי הזכוכית. רק שהפעם זה לא היה הטאבי האפור שלנו, ברסיק, אלא חתול ג'ינג'י קטן. בזכות ברסיק, הזוג המבוגר הבין כמה נפלא שיש חתול בבית. עכשיו הם יהיו הרבה יותר מאושרים.
סרגיי
תגובה אחת