השמנת יתר של חיות מחמד היא בעיה עולמית זה מכבר. האינטרנט מוצף בתמונות של חתולים עודפים, שהופכות ויראליות באופן מיידי והופכות לממים. ומי היה מאמין שגם הפאג המקסים שלי, צ'רלי, יגיע בסופו של דבר בין החתולים השמנים.
אבל זה בדיוק מה שקרה. במהלך החורף, צ'רלי עלה כל כך במשקל עד שבהתחלה הסרבל החם האהוב עליו התפוצץ מהתפרים, ואז הוא הפסיק לגמרי להתאים לבחור השמן.
מודאגת לבריאותו של הגור הקטן והשמנמן שלי, לקחתי אותו לווטרינר. הפסיקה הייתה מיידית: השמנת יתר. הייתי צריכה בדחיפות להכניס אותו לתזונה דלת קלוריות וליצור תפריט ולוח זמנים לארוחות קטנות בזמנים ספציפיים.
אבל צ'רלי בכלל לא התלהב מהרעיון. הוא היה רגיל לקבל פינוקים מתי ואיפה שרצה, וכאשר החלו ה"הדחקות" הראשונות נגד גופו השמן, הוא החל לבטא את טינתו בכל דרך אפשרית ונקט בשיטות שונות של לחץ פסיכולוגי.
ראשית, השתמשנו בארטילריה הקלה. צ'רלי ניסה לרצות אותי, לציית לכל פקודה, למרות שמעולם לא היה חובב ציות מוחלט. הוא היה נותן לי כף ושוכב על גבו בתקווה לקבל משהו אכיל. אבל אני הייתי עקשן. הוא סירב לציית כראוי במשך כל כך הרבה שנים, למרות כל האימונים שלנו, שהתרגלתי לחזור על פקודות.
ואז הגיע מראה החתול במגפיים המפורסם משרק, שאפילו העוג המאיים בכבודו ובעצמו לא יכול היה לעמוד בפניו. ואז הבנתי שחיית המחמד שלי היא שחקן אמיתי, מקומו בהוליווד. אבל מפעל החלומות מעדיף תפקידים ראשיים על פני אנשים רזים, וזה בדיוק מה שאמרתי לצ'רלי, והצדקתי את החלטתי להמשיך בדיאטה בכך שהמצלמה מוסיפה חמישה קילוגרמים נוספים, ואני צריך להיראות מושלם מול המצלמה.
אחר כך נקטתי בכלי נשק חזקים יותר של מניפולציה כלבית. ראשית, אלו היו הנביחות המתמידות. אני אוהב כלבים, ואני ממש מעריץ את שלי, אבל נביחות רמות קצת מעצבנות אותי, במיוחד כשאני צריך להתרכז במשהו חשוב. "אטמי אוזניים יעזרו, אני אסבול את זה, אבל לפחות הפאג שלי יהיה בריא ויפה", ניחמתי את עצמי.
ואז הכפות המגעילות, בעלות הטפרים, החלו לגרד את המקרר. זה לא היה רמז, אלא אולטימטום של ממש והכרזת מלחמה על הדיאטה, ועליי, כאויב העיקרי של המטעמים הטעימים.
וכאשר כל ניסיונותיו של צ'רלי היו לשווא, והוא הבין זאת, הוא התחבא בפינה והחל לילל בעצב.
בכנות, פחדתי על התינוק שלי, כי הוא תמיד היה כל כך שובב ועליז. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש הייתה, "הוא חולה". גערתי בעצמי על שאולי בחרתי את המאכלים הלא נכונים בדיאטה או שהצגתי אותם בצורה לא נכונה. ידעתי בליבי שאני פועלת לפי כל המלצות הרופא, אבל לא הצלחתי להבין למה צ'רלי מרגיש כל כך חולה. זה היה מדכא.
הייתי צריכה לקחת אותו למרפאה לבדיקות. בזמן שחיכיתי לתוצאות, ליבי האימהי נדם, אז ה"מטופל" השמנמן קיבל את הטיפול הטוב ביותר וכמובן, תזונה מזינה, ללא צורך בדיאטות. כל הדברים הכי טעימים לצ'רלי, רק כדי שיוכל להבריא (גם תרתי משמע וגם מבחינה פיגורטיבית).
כשהנוכל הקטן קיבל את הממתקים האהובים עליו, נראה היה שהוא אפילו מרגיש טוב יותר, מצב רוחו השתפר, ניצוץ שובב הופיע בעיניו, ורצון לחיות. כמה שמחתי ברגעים כאלה, למרות שציינתי בשקט שיש לו איזושהי מחלה מוזרה, שלפעמים הופיעה פתאום ואז נעלמת. אבל הייתי צריך לחכות לתוצאות הבדיקה כדי לאשר את חשדותיי.
וכך אושרו חשדותיי. חיית המחמד הייתה בריאה לחלוטין, והתנהגותו לא הייתה אלא תחבולה מתוחכמת. מסתבר שהוא לא רק סובל מעודף משקל, אלא גם אינטליגנטי. והאבחנה היחידה שלו הייתה "מניפולטור ערמומי".
עכשיו שוב הכנסתי את צ'רלי לדיאטה. הטריק של "לבכות על הקיר" כבר לא עובד, וגם לא מראה החתול במגפיים האופייני לו. אבל הוא נכנס לאחד האוברולים בלי אפילו שס בתפר. וזו כבר תוצאה!
