אני לא מבין אנשים שקונים חיית מחמד בשביל אישור עצמי או כדי להדגים את כישרונות ה"הוראה" שלהם, ואז זורקים אותה מהדלת או, גרוע מכך, מענישים אותה פיזית. למרות זאת, לא ברור מה יותר גרוע.
המטפלים האומללים האלה גרים לידי. הם היו זורקים את חיית המחמד שלהם מהדלת בכל הזדמנות. בהתחלה חשבתי שזו דרך לאלף את החתול לצאת החוצה. אבל כשהתחלתי להבחין בכדור הפרווה המפוחד יושב בכניסה הקרה במשך שעות, בוהה במסירות בדלת הבעלים, הבנתי שהבעלים מענישים אותו על מעשה רע כלשהו. לפעמים, בין אם מרעב ובין אם מקור, אחרי שעות ארוכות של ענישה, החתול היה מתחיל לגרד את הדלת. ואז הבעלים היה נכנס פנימה, יוצא ומכה את המסכן במטאטא. או שהבעלים היה שוטף אותו במים מספל. זה היה מראה לא נעים, אבל לא רציתי להתערב, למרות שבכנות ריחמתי על החתול.
זה היה חורף קר - מינוס 18 מעלות צלזיוס ריחפו כבר שבועיים. ובכניסה שלנו יש חימום רק, באופן שטחי. מזג האוויר היה גרוע: שלג נערם גבוה, והרוח צמרמורת אותי עד העצם. במזג אוויר כזה, אומרים שבעל טוב לא יגרש כלב רע... הם לא יגרש כלב, אבל ריז'יק פגש אותי על מדרגות הכניסה כשחזרתי עייף מהעבודה מאוחר בערב אחד. החתול הקטן והעצוב, הרועד, ישב במקומו המוכר, ממתין בענווה לסליחה. כשראה אותי, החתול קם וצעד בביישנות כמה צעדים לעברי, כאילו מחפש הגנה. לא יכולתי להתנגד והרמתי אותו. היצור הקפוא לחלוטין התכרבל פתאום אליי והחל לגרגר ברחמים. כיסיתי אותו בברכי מעילי, ובלי להבין מדוע, המשכתי למעלה לקומה שלי. פלאפי המשיך לגרגר ונראה כאילו הוא מתחמם. ואז הבנתי שאני לא יכול להשאיר את היצור הזה לבלות את הלילה בכניסה הקרה, וחוץ מזה, הגיע הזמן ללמד את הבעלים הרשלניים לקח. לקחתי את ריז'יק הביתה ללילה.
החתול התגלה כחתול חיבה בצורה יוצאת דופן. אחרי נשנוש מהיר, הקטן התיישב לידי. וללילה, הוא התיישב על המיטה למרגלות המיטה שלי. בכל הזדמנות, ריז'יק (כפי שקראתי לו מיד) התכרבל אליי, מגרגר ללא הרף בהכרת תודה.
יום החופש המיוחל הגיע - לא מיהרתי לעבודה, ובוודאי שלא מיהרתי להיפטר מחברי החדש. עם זאת, בסביבות הצהריים, קולות החלו להגיע מבעד לדלת הכניסה: השכנים, כל המשפחה, יצאו לחפש את חיית המחמד שלהם. הם קראו לו בכל דרך, סימנו לו בכל פיתוי, והבטיחו כל הבטחה. חשבתי שהגיע הזמן לשחרר את ריז'יק ולשלוח אותו לבעליו. בדיוק כשהרמתי אותו והתקרבתי לדלת, החתלתול שמע קולות מוכרים מגיעים מהכניסה ומהרחוב. הקטן אחז בידי באימה וסירב לשחרר. הורדתי אותו לרצפה - ריז'יק זינק לחדר, זחל מתחת למיטה והתכרבל עמוק. התברר שהחיה בהחלט לא רוצה לחזור לבעליו.
לא התעקשתי יותר, ריז'יק נשאר איתי.
שישה חודשים חלפו. אנחנו חיים בהרמוניה מושלמת עם החתלתול שלנו - הוא לא חיית מחמד, אלא מלאך. אני לא מבינה איזה מין מעשים חמורים הקטן הזה עשה כדי להגיע לעונש כזה. השכנים לא יודעים שגנבתי להם את חיית המחמד. אולי אני טועה. אבל גם אם הם יראו אי פעם את הפלא הפרוותי שלי, אולי בחלון, אני עדיין לא אחזיר אותו - אני אחשוב על משהו...
לודמילה
תגובה אחת