ארנבות הן פחדניות, אוהבות גזרים, ותמיד הופכות לבנות בחורף: מה נכון ומה שקר

הציבור הרחב כמעט ולא שואל את האמת על חיות יער. הידע הסטריאוטיפי שלהם מבוסס בעיקר על אגדות ילדים, שבהן כל השועלים ערמומיים וארנבות הן טרף פחדן, נידון למות בהתקפה הראשונה של טורף. עם זאת, טענות ומיתוסים כוזבים אלה אינם נתמכים על ידי מחקר מדעי בתחום הזואולוגיה.

האם זה נכון שארנבות הן פחדניות?

פחדנותה של הארנבת היא סיפור ילדות נפוץ, ותכונה זו מיוחסת לה שלא בצדק. חיית יער זו מאופיינת דווקא בערמומיותה ובאינטליגנציה שלה: היא כה מיומנת בטשטוש עקבותיה עד שהיא יכולה לבלבל כל טורף. היא גם מפגינה סיבולת מדהימה, ונשארת מוסתרת עד הסוף, אפילו כאשר חיה פראית כבר קרובה למדי.

מאראט מיגרנוב, חבר באקדמיה הפדגוגית הבינלאומית ודוקטור למדעי הביולוגיה, טוען כי ארנבות הן באמת אמיצות. אם לא ניתן להימנע מקרב עם טורף, בעל החיים מתחיל להילחם נואשות בחזרה בעזרת טפריו ורגליו האחוריות החזקות, ובועט בטרף. מתוך הגנה עצמית, הוא יכול אפילו לקפוץ על גבו של כל חיה פראית, להיאחז בציפורניו ולהתחיל לבעוט חזק כמו כל סוס. ולמרות שאין לו ניבים, הוא אינו זר לשימוש בחותכות החדות שלו.

כל צייד יכול לאשר שגם לאחר לכידת ארנבת, קשה ביותר לשלוט בה. היא צורחת נואשות, נאבקת, מכה ברגליה האחוריות ונושכת. ציידים נלהבים רבים צפו בארנבות, כאשר הן מותקפות על ידי עופות דורסים (נשרים או ינשופי עיט), נופלות על גבן ומתחילות לבעוט ברגליהן האחוריות בעוצמה כזו שהן קורעות את חזהו של התוקף ואת בטנו. היו גם מקרים שבהם "פחדנים" שגודלו ליד כלבים אימצו לחלוטין את הרגליהם ותקפו בעלי חיים אחרים ללא כל פחד.

האם זה נכון שארנבות אוהבות גזר וכרוב?

ארנבות הן צמחוניות, אם כי זה נתון לויכוח. כמו כל חיה ביער, הן זקוקות למלח, ולכן ציידים ראו לעתים קרובות קרני איילים מכוסות וחוגלות חתוכות ביער, שלא הוצאו מהמלכודות בזמן.

אגב, פיתוי באמצעות מלח הוא אחת השיטות לציד בעלי חיים. האדמה או השלג בבית הגידול של הטרף ספוגים בתמיסת מלח.

עם זאת, התזונה העיקרית של הארנבות מורכבת מעשב, נבטים צעירים, קליפות עצים, פירות יער, פקעות, ולעיתים גם גידולים חקלאיים. ובניגוד לאמונה הרווחת, הן אינן חובבות גדולות של כרוב וגזר. הן מעדיפות תפוחי אדמה, סלק ודגנים.

יתר על כן, לבעלי החיים אין העדפות מזון מסוימות. זהו מיתוס ממש כמו מיתוס "העכבר וחתיכת הגבינה". ארנבות אוכלות בקלות כל מה שגדל ביער (חמציץ, פטריות, פירות יער, גומא, פקעות עשבוניות, לענה וכן הלאה), כולל צמחים רעילים (נורית, דורבן עפרוני).

האם כל הארנבות משנות את עורן האפור ללבן?

המיתוס הנפוץ שכל הארנבות משילות את פרוותן האפורה בחורף גם הוא אינו נכון. תהליך נשירה זה קשור לנשירה רגילה. לעיתים, פרוות הארנבת הופכת לבנה טהורה עוד לפני יורד השלג. עם זאת, הצבע הלבן האופייני אופייני למין המכונה ארנבת הרים. השערות על פרוותה ​​חלולות וחסרות צבע לחלוטין, אך הן מפזרות אור יפהפה ונראות לבנות.

אבל ארנבות לא משנות את צבען כלל. בחורף, פרוותן הופכת ארוכה ועבה יותר על הבטן, החזה והגפיים. זה עוזר למנוע הצטננות פנימית. פרוותן של ארנבות צפוניות מתבהרת מעט בחורף, אך לא משנה את צבען הבסיסי. פרוותן של עמיתותיהן הדרומיות נשארת כהה לחלוטין.

האם זה נכון שארנבות קופצות גבוה מאוד ורצות מהר?

ארנבות נבדלות בזכות גפיהן האחוריות המוארכות, הפועלות כקפיץ בעת קפיצה ודחיפה מהקרקע בזמן ריצה. אפילו לעמוד השדרה שלהן יש חיבורים מיוחדים שהם חלק ממנגנון זה. לכן, ניתן להשוות ארנבת לקפיץ חי, אשר בעת קפיצה במעלה גבעה, יכול, באמצעות תנועת רגליו האחוריות ועמוד השדרה שלו, להניע את עצמו כמו כל ציפור ולגובה ניכר למדי.

ריצה מהירה היא גם יתרון משמעותי עבור בעל חיים זה. הארנבת יכולה לדהור מספר קילומטרים ללא הפסקה במהירות של 50 קמ"ש, ולבצע סיבובים מדהימים לאורך הדרך.

האם לכל הארנבות יש אוזניים ארוכות?

אורך אוזניהן של ארנבות "משופעות" תלוי ישירות בסוגן. עם זאת, נקבע כי אוזניהן של כל ארנבות אינן יכולות להיות קצרות ממחצית אורך ראשן.

איברי השמיעה נבדלים רק בצורתם: אצל מינים מסוימים קצות האוזניים מעוגלות, אצל אחרים הן מחודדות יותר.